יער בי / צפנת בן דוד

הַלַּיְלָה שָׁקֵט

אוֹמֵר הַיַּעַר

נְבִיחוֹת הַכְּלָבִים מֵרָחוֹק

מַעֲמִיקוֹת עַד בּוֹרוֹת אֲפֵלִים.

הַלַּיְלָה רוֹעֵד

אוֹמֵר הַיַּעַר

סָפוּג בְּלַחוּת עַרְפִלִּים.

 

אֵרֵד, אֲנִי אוֹמֶרֶת לַיַּעַר

אֲנִי מוּכָנָה,

לַיְלָה שָׁקֵט וּסְלָעִים לְבָנִים

עֲצֵי הָאַלּוֹן מַכִּירִים אוֹתִי.

 

הַיַּעַר אוֹמֵר

הַקְשִׁיבִי,

מַצַּע עָלִים יְבֵשִׁים חוֹרְקִים לְמַגָּע צַעֲדֵךְ

מַיִם לֹא יִשְׁטְפוּ אֶת סוֹד  בְּרִיחָתֵךְ

מִי יֵדַע שֶׁאַתְּ חַיָּה

חַיִּים מַקְבִּילִים.

 

לוֹחֵשׁ רוֹמֵז לִי הַלַּיְלָה

פָּנַס הַיָּרֵחַ לוֹכֵד,

אַגִּיעַ עִם בֹּקֶר, אֲנִי אוֹמֶרֶת

אַתְחִיל מֵחָדָשׁ

עִם עַצְמִי הָאַחֶרֶת.