הכל כלול/ רות גזית ארגוב


 אֲנִי הָרָה אֶפְשָׁרוּיוֹת
וְהֵן תָּמִיד אָסוֹן.

יוֹתֵר מִדַּי אֵיבָרִים בַּגּוּף,
יוֹתֵר מִדַּי מְשֻׁכְלָלִים

יוֹתֵר מִדַּי מְכוֹנִיוֹת מְטוֹסִים,
כְּבִישִׁים חַיְדָּקִים פְּצָצוֹת

יוֹתֵר מִדַּי טַיְפוּנִים צוּנָאמִי
קְרִינָה מְיַנֶּנֶת מִדְרוֹנוֹת חֲלַקְלָקִים

יוֹתֵר מִדַּי כֹּהֲנֵי דָּת
וְחֶשְׁבּוֹנוֹת עַתִּיקִים

וּמַה בִּדְבַר אִיֵּי הָאֹשֶׁר שֵׁהַשֵּׁדִים יַחַמְדוּ
יָשָׁר מִבֵּית הַזְּכוּכִית   

מַה בִּדְבַר
אִיֵּי הָאֹשֶׁר?

ספטמבר  2011                             

4 תגובות:

  1. "אֲנִי הָרָה אֶפְשָׁרוּיוֹת
    וְהֵן תָּמִיד אָסוֹן."

    מכאיב ויעיל, פתיחה מוחצת.

    השבמחק
  2. היי רותי,
    השורה בבית הראשון היא פשוט שורה גדולה. נהדרת. אני לא בטוחה מה היא אומרת, אבל הרגשתי דחף לא מוסבר לקרוא אותה שוב ושוב ולחפש מקומות אסטרטגיים בחדרי בהם אוכל לתלות אותה על פתק.
    מעבר לכך, השיר מאוד מעניין, אך משמעות הדברים נותרה סתומה עבורי. עדיין, זה לא הפריע לי ליהנות מכתיבתך, להיאחז בעוגן איי האושר ולהתרגש מהשאלה החותמת שהיא מכמירת לב ומלאת תוכחה גם יחד. איזה תענוג.
    טל

    השבמחק
  3. בעיני אחד המשובחים שלך. התסכול בדבר חמקמקות האושר, שאמור לקיים את מה שהובטח, המלחמה על האופטימיות, על האמונה באדם, מול הזכרון והנסיון שמוכיחים שוב ושוב כאילו אין טעם כל אלו באים לידי בטוי חד ונוקב אך נטול פאתוס, מפוכח ולמרות הכל לא מאבד תקווה. ולכן הוא גם סוג של נחמה. מה עוד נבקש משיר?

    עופר

    השבמחק