* / מרדכי שרי


יָצָאנוּ רַק לְרֶגַע אִישׁ לְדַרְכּוֹ
לִקְנוֹת סִיגַרְיוֹת, לְהוֹצִיא אֶת הַכֶּלֶב. כְּשֶׁחָזַרְנוּ
הַשֶּׁמֶשׁ כְּבָר הִתְכַּוְּצָה לְכַדּוּר שֶׁל אֵפֶר
כֻּלָּם יָשְׁבוּ עַל מִזְוָדוֹת בָּרְחוֹב בַּחֲשֵׁיכָה
אָמַרְתְּ שֶׁנִּצְטָרֵךְ לִנְדֹד לְגָלַקְסְיוֹת אֲחֵרוֹת.
לְרֶגַע חָשַׁבְתִּי שֶׁזּוֹ הִתְרַחֲשׁוּת מֶטָפוֹרִית
מַשֶּׁהוּ בַּקֶּשֶׁר שֶׁלָּנוּ שֶׁהָלַךְ לְאִבּוּד.
כְּשֶׁהֵבַנְתִּי שֶׁזֶּה בֶּאֱמֶת סוֹף הָעוֹלָם
בְּמִדָּה מְסֻיֶּמֶת נִרְגַּעְתִּי.

4 תגובות:

  1. לא יהיה נכון לומר שאני נרגעת כשאני קוראת בשירך ובכל זאת משהו בייודע שהנה יש אדם שכותב "נכון" על כל זה וזה בהחלט מרגיע.
    אביה

    השבמחק
  2. שיר, ש"הפואנטה" שלו הופכת לא רק את השיר על פניו, אלא גם מהפכת את קרביי.!!

    השבמחק
  3. אהבתי שרי, גם כשלכאורה סוף העולם זו התחלה מרגיעה.

    השבמחק
  4. אהבתי מאוד! [ואין לנו כל היכרות אישית)

    השבמחק