לֹא מוּכָנִים /אוה מורסיאנו

הַבַּיִת שֶׁלָּנוּ שָׁקֵט בְּנִקְּיוֹנוֹ

כְּבִיסָה, רַק פְּעָמַיִם בְּשָׁבוּעַ.

הַחֲדָרִים שֶׁלָּהֶם מְדַבְּרִים לְעַצְמָם

הֵד נִשְׁכָּח מְשׁוֹטֵט בַּמִּסְדְּרוֹן

אֲנִי פּוֹגֶשֶׁת אוֹתְךָ

אַתָּה פּוֹגֵשׁ אוֹתִי

וְחוֹזֵר חֲלִילָה.

נְקֻדַּת הַהַתְחָלָה הַזֹּאת

תּוֹפֶסֶת אוֹתְךָ בְּהַפְתָּעָה כָּל בֹּקֶר

וְאוֹתִי חוֹנֶקֶת עִם לַחְלוּחִית בָּעֵינַיִם

בּוֹא נִמָּלֵט שׁוּב

לִשְׂדוֹת הַתִּירָס שֶׁל אֶלְזַס לוֹרֶן

אַתָּה תְּקַלֵּף אוֹתִי

אֲנִי אֶתְכַּסֶּה בְּךָ

נַשְׁלִיךְ אֶת הַמְּבוּכָה  עִם הַקְּלִפּוֹת  לָרוּחַ.