כְּשֶׁשָּׁבְתִּי מִבֵּית הַדִּין
פָּשַׁטְתִּי אֶת כְּתֹנֶת הַשַּׁבָּת.
אַפְלוּלִית חֲמִימָה בְּזָוִית הַחֶדֶר
לָחֲשָׁה:
"שְׁכַח אוֹתָהּ".
זָכַרְתִּי שֶׁהָיִינוּ פַּעַם
טַנְדּוּ.
שֶׁנּוֹלְדוּ שְׁנֵי יְלָדִים.
הֵדִים טִיְּלוּ עַל רִכְסֵי
הַיָּמִים.
הָאִצְטַדְיוֹן רֵיק.
פְּרִידָה בְּבֵית דִּין רַבָּנִי
כְּמוֹ לִרְחֹץ עֵירֹם
בְּמִזְרָקָה צִבּוּרִית.
זוֹכֵר כֵּיצַד חָרַשְׁתִּי
בְּקַרְקַע בְּתוּלָה,
תַּחַת שְׁמֵי בְּרֵאשִׁית.
בַּהֶמְשֵׁךְ גַּם קְנֵה הַבְּגִידָה
נִנְעַץ.
מְבַקֵּשׁ לִשְׁכֹּחַ אֶת דֶּבֶק
הַמַּגָּע.
הַתַּרְדֵּמָה שׁוֹקַעַת בְּעֵינַי,
כּוֹכָבִים עוֹמְדִים דֹּם.
הַשִּׁכְחָה חוֹמֶקֶת אֶל הַדְּמָמָה,
מְבַצְבֶּצֶת בֵּין סְדִינֵי הַמִּטָּה,
בֵּין נִיעַ וְנִיד
בֵּין שִׁכְחָה
לַהַזְכָּרָה.
קשה להחליט מה יותר כואב הזיכרון או השכחה..שיר שורט.כתוב נפלא
השבמחקחק"ר