אֲנִי כּוֹתֶבֶת שִׁירִים
בַּמְּכוֹנִית,
אֲסוּפָה בָּרֶחֶם הַמִּתְגַלְגֵל.
בַּחוּץ סַעֲרַת יוֹמוֹ וּבְעֵין הַסְּעָרָה-
דְּמָמָה.
אֲנִי כּוֹתֶבֶת שִׁירָה.
סְלִיחָה,
אֲנִי יוֹלֶדֶת,
לְלֹא יִסּוּרִים,
תְּאוֹמִים וּשְׁלָשׁוֹת וּרְבִיעִיּוֹת
עֲדָרִים, עֲדָרִים.
מְנַהֶגֶת אוֹתָן בְּרַכּוּת
כְּרוֹעֶה הָאוֹחֵז בִּטְלָאָיו
לְהָכִיל בְּכַפּוֹת זִכְרוֹנִי.
אֲנִי כּוֹתֶבֶת שִׁירִים בַּמְּכוֹנִית,
כְּמוֹ הָיְתָה גָּמָל
מְטַלֵּף מִפֹּה לְשָׁם
וַאֲנִי רְכוּבוֹ.
דַבַּשְׁתִּי
מַיִם חַיִּים.
אפריל 09
מאוד עמוק, זורם עמוק, על חיים ועל מה שיש ומה שהיה, מתגלגל מתוך הבטן.
השבמחקשיר מקסים.
הדימוי של פנים מכונית כרחם הוא מעניין ורב-אפשרויות שחלקן אכן מתממש בשיר וחלקן מתממש,מן הסתם, בדמיונו של הקורא. אבל מעבר לכובד הראש, אהוב אהבתי את ה-"גמל מטלף מפה לשם".
השבמחקתודה
קוראת