אהבה / מרדכי שרי

אֲנִי כּוֹתֵב כְּמוֹ שֶׁגֶּבֶר עוֹשֶׂה אַהֲבָה,
בְּעֵינַַַַַַַיִם פְּקוּחוֹת בְּחֹסֶר אַחְרָיוּת.
בּוֹעֵר וּלְשׁוֹנִי נִשְׁלַחַת 
אֶל הָאֹזֶן הַפְּנִימִית שֶׁלָּךְ.

אֲנִי כּוֹתֵב מִשִּׁגָּעוֹן גַּדְלוּת שֶׁל יֶלֶד,
צוֹרֵחַ כִּי הַמָּוֶת לֹא שָׁמַע בְּקוֹלִי.
הַמִּלָּה שֶׁלִּי הוֹרֶסֶת וּבוֹרֵאת. אֲנִי
כּוֹתֵב כִּי נִמְאַס לִי לְהַבִּיט בָּעוֹלָם.
אֲנִי הָעוֹלָם.

אֲנִי כּוֹתֵב כִּי סוּס הָעֵץ שֶׁלִּי אֵינֶנוּ עוֹד.
כִּי הַזִּכְרוֹנוֹת נוֹזְלִים לִי מִבֵּין הָאֶצְבָּעוֹת.
כָּל יוֹם נִשְׁמָט לִי תָּו נוֹסָף מִפָּנַיִךְ.
אִלּוּ יָכֹלְתִּי לִבְכּוֹת לֹא הָיִיתִי כּוֹתֵב. 

תִּרְאוּ אוֹתִי,
אֲנִי יוֹשֵׁב עֵירֹם בְּרֹאשׁ הַשֻּׁלְחָן,
מַחֲוֶה קִידָה עַל בָּמַת הַמִּטָּה הַזּוּגִית,
רוֹקֵד טַנְגוֹ עַל קֶבֶר הוֹרַי, מְחַסֵּל
בַּקְבּוּק גְּלֶנְפִידִישׁ עִם דּוֹד יִרְמִיָּהוּ
עַל קִבְרִי שֶׁלִּי. תִּרְאוּ 

אֲנִי רֵיק עַד הַתַּחְתִּית. הַפֶּה שֶׁלִּי פָּעוּר.
לֹא דַּי לִי בְּכָל הָאַהֲבָה שֶׁבָּעוֹלָם. 
אֲנִי כּוֹתֵב כִּי אֲנִי עוֹמֵד לָמוּת הַלַּיְלָה, 
אֲנִי כּוֹתֵב כְּדֵי לְהִשָּׁאֵר.





3 תגובות:

  1. שיר מאד יפה, שרי. מזל שאתה כותב... ארלט

    השבמחק
  2. פה פעור מהיופי.

    השבמחק