קוֹמָה א'
בֶּחָצֵר לְיַד צְפַרְדֵּעַ-פַּחִים
סַבְיוֹנִים
מַפְרִיחִים
צָהֹב
יַלְדוּתִי
בְּמִנְחַת
מַסּוֹקִים שֶׁל בֶּלִינְסוֹן
עֵשֶׂב
דֶּשֶׁא טָרִי
מְאַגֵּף
אָסוֹן יוֹמְיוֹמִי
חוּבֶּזוֹת
בְּגֹבַהּ אָדָם
בְּחוּרְבוֹת
קִבּוּץ
גִּבְעַת
הַשְּׁלֹשָׁה
מוּל
חַלּוֹנִי בַּאֲדָנִית יְבֵשָׁה
פִּתְאֹם
חַמְצִיצִים
וְיוֹנָה
יונה שלום רב!
השבמחקקלטתי את השיר כמשב רוח מרענן בחושי הזיכרון שלי. אני מכירה את - " בֶּלִינְסוֹן, חוּבֶּזוֹת ו- קִבּוּץ גִּבְעַת הַשְּׁלֹשָׁה", גם מהיום ועוד יותר טוב מאז ילדותי בגבעת השלושה ההיא.
השיר מתבונן ומצמיח זכרונות ילדות כמו גם "עֵשֶׂב דֶּשֶׁא טָרִי" ומאוד יפה החיבור העדין של העצמי עם השם הפרטי - "פִּתְאֹם חַמְצִיצִים/ וְיוֹנָה".
דבר אחר: אומנם, קיבוץ גבעת השלושה אינו נמצא במקום שאת מתארת אלא רק שמו, והמשוררת שבך רואה את המקום כ"חוּרְבוֹת", אך מבחינת התיאור הקונקרטי של המקום הפיסי (שמאפיין את שירך זה), הוא לא ממש נראה כחורבות.
כך הדמיון הרגש והמחשבה, יוצרים מציאות ולו גם לירית-פואטית בלבד. תודה!
תודה רבה רוחה. אני שמחה שאת ממש מכירה את המקומות.
מחקשם בית החולים הוא בילינסון (בצירה תחת הבית) ולא בלינסון (כמו יוסי ביילין - בילינסון הוא בן ביילין).ד"ר משה בילינסון עצמו, עיתונאי ידוע, הקפיד תמיד על נוסח בדוק.
השבמחק