שוב ושוב את מכה בחלון / נחמה נבון

שׁוּב ושוּב אַת מַכָּה בַּזְּכוּכִית

צִפּוֹר קְטַנָּה לֹא חֲכָמָה בִּמְיֻחָד

מְטִיחָה אֶת גּוּפְךָ בִּפְרָאוּת מַמְשִׁיכָה לַחֲבוֹט עַד כְּלוֹת 

כְּאִלּוּ בֶּאֱמֶת סִכּוּי גּוֹבֵר עַל סִכּוּן.

עַד כְּדֵי כָּךְ אֵינֵךְ מַבְחִינָה בֵּין הָאֶפְשָׁרִי

לֶחָסוּם. וְאוּלַי זֶה

הַיֵּאוּשׁ הַגָּדוֹל מֵהַחוּץ הַפָּרוּץ

וְלָמָּה כָּל הַמַּכּוֹת הָאֵלֶּה בַּזְּגוּגִית בּוּעוֹת בּוּעוֹת מִתְנַפְּצוֹת

מוּל פָּנַי בְּפָנַי, זוֹלְגוֹת,

אֵיךְ הֵן זוֹלְגוֹת

הַטָּעֻיּוֹת הָאֵלֶּה שֶׁאֵין לְהָשִׁיב טָעֻיּוֹת שֶׁאֵין בְּכֹחִי לְהָשִׁיב וְלָמָּה

אֶת הַנַּעֲשָׂה אֵין לְהָשִׁיב 

אִם לֹא תַּפְסִיקִי מִיָּד כָּאן וְעַכְשָׁיו