כמה יכולה אשה לחשוב על עצמה בבוקר חמישי / יונה מוסט

בְּלִי לִבְגֹּד בְּאֵרוּחַ יְלָדִים בְּשִׁשִּׁי

וְנִיחוֹחוֹת הַתַּפְרִיט בְּאַפָּהּ, (הַאֵין זֹאת מַרַת דָּאלֶוֵויי?)

וּבְלִי לִנְדֹּד אֶל לֵאָה פִּילוֹבְסְקִי סוֹבֶבֶת וְסוֹבֶבֶת

עַל קְצֵה זְנָבָם שֶׁל הַמִּתְאַבְּדִים בְּעוֹדָם חַיִּים עַל קוֹצִים.

לְהַכְנִיס לַחֲלֻקַּת הַקֶּשֶׁב

אֶת הַיּוֹנִים הַחוֹלְפוֹת אֲלַכְסוֹנִית מֵעַל הַמִּרְפֶּסֶת,

חֲבָל שֶׁחֲתוּלִים לֹא יְכוֹלִים לָעוּף מֵעַל מְבַקְּשֵׁי נַפְשָׁם

עוֹבְדֵי הַמֶּשֶׁק שֶׁל בֵּית הַחוֹלִים,

כָּאן לְמַטָּה,

אַרְבָּעָה יָמִים וְלֵילוֹת מְיַלֶּלֶת הָאֵם

מְחַפֶּשֶׂת אֶת גּוּרֶיהָ הָאֲבוּדִים,

שְׁלוֹשָׁה רַכִּים וּמְתוּקִים כְּזֶמֶר כַּפְרִי,

מַקִּיפָה חֲצֵרוֹת וְשָׁבָה לִתְחֹב אֶת רֹאשָׁהּ

מִתַּחַת לַמִּבְנֶה הָאֲרָעִי,

בּוֹדֶקֶת אֵצֶל מַאֲכִילַת הַחֲתוּלִים בָּרְחוֹב -

אוּלַי שָׁמְעָה, אוּלַי רָאֲתָה.

בַּטֶּלֶוִיזְיָה מְגָרְשִׁים אָב מְחַפֵּשׂ מִקְלָט לַמִּכְלָאוֹת בַּדָּרוֹם,

וְעַל מִי יִזְרְקוּ אֶת הַיֶּלֶד הַסּוֹבֵב בַּמַּגְלֵשָׁה.

אֲבָל אֲנִי שָׁבָה אֶל הַשֶּׁמֶשׁ הַחָרְפִּית

וְאֶל הַצִּנָּה הַיַּחֲסִית שֶׁל פְּרִיסַת

מַצָּעִים נְקִיִּים.