אני יודעת שמדובר בסוף /יעל איזנברג

אֲנִי חַיֶּבֶת לַחֲזֹר לְאַרְצוֹת הַקֹּר
מָתַי שֶׁהוּא,
בְּקָרוֹב.

כָּל הָאֲהוּבוֹת שֶׁלִּי חוֹזְרוֹת עַל עַצְמָן

מַכְפִּילוֹת אֶת עַצְמָן

מַחֲלִיפוֹת שֵׁמוֹת וּמַבָּטִים

מִפַּעַם לְפַעַם מִישֶׁהִי עוֹלָה

זוֹהֶרֶת עִם הַרְבֵּה כֹּחַ

מְשַׁנָּה אוֹתִי

וּמִסְתַּלֶּקֶת.

גַּם לָךְ יֵשׁ סִפְרִיָּה מֵעֵץ

גַּם אַתְּ כּוֹפָה דְּבָרִים.

אֲנִי לֹא מַאֲמִינָה לַדִּירָה הַזֹּאת

הַקּוֹל מִתְנַתֵּק מֵהַקּוֹל

גַּם אֲנִי לְאַט מִכָּל הַשֶּׁפַע.

מַדּוּעַ אַתְּ חִוֶּרֶת

מַדּוּעַ אֲנִי.

לַמְרוֹת הַחֹפֶשׁ הַחָפְשִׁי

שֶׁהֵטַלְתְּ עַל עַצְמֵךְ

אַתְּ אֵינֵךְ חָפְשִׁיָּה עֲדַיִן.

פִּתְחִי אָרוֹן קָטָן וְשִֹימִי בּוֹ חֹשֶׁךְ.

מַתָּנָה שֶׁאַתְּ סוֹגֶרֶת אוֹ פּוֹתַחַת כָּל שָׁנָה.

אֲנִי מְכַבֶּדֶת אוֹתָךְ כָּעֵת,

שְׂעָרֵךְ דּוֹמֶה לְמַפָּל מַיִם

גּוּפֵךְ דַּק וְשַׁבְרִירִי כְּמוֹ נְיָר.

לֹא תּוּכְלִי לִשְׂרֹד אִתִּי בְּאַרְצוֹת הַקֹּר

מַחֲקִי אֶת הַקַּיִץ הַזֶּה

מַחֲקִי.

תַּפְסִיקוּ לָגַעַת בִּי

נָשִׁים תַּמּוֹת

גַּם אֲנִי

נִפְגַּשְׁתִּי בַּגַּן עִם יָעֵל

הִיא חִמְמָה אוֹתִי וְזָרְקָה אוֹתִי

הַצִּדָּה, וְהִשְׁלִיכָה עָלַי סֵפֶר.

לְמָחֳרָת כִּתְּרָה אוֹתִי בְּמַרְאוֹת

נְקִיּוֹת כָּל כָּךְ

עַד שֶׁרָאִיתִי צָלוּל

בִּכְפִיָּה