לעולם לא מאוחר / מרדכי שרי

אֲנִי עוֹצֵר עִם הָאוֹטוֹ לְצַד הַדֶּרֶךְ

יוֹשֵׁב חִוֵּר כְּמוֹ אֲקָמוֹל

עֲיֵפוּת אֲנִי יָכֹל לִכְתֹּב עַל זֶה סֵפֶר

אֲפִילוּ שִׁיר לֹא הִשְׁאַרְתִּי

מְשֻׁלָּשׁ אַזְהָרָה

שִׂיחֵי הַהַרְדּוּף בַּלַּיְלָה שְׁחוֹרִים

הַמְּכוֹנִיוֹת שֶׁעוֹבְרוֹת עַל פָּנַי

נִרְאוֹת כְּמוֹ נְחִיל מִמִּשְׂחָקֵי הַכֵּס

אֲנִי כַּנִּרְאֶה חוֹלֶה גַּעְגּוּעִים

וְטַבְּעוֹת מַחְשָׁבָה כְּמוֹ רוּחַ פְּרָצִים

מְסַחְרֵרוֹת אוֹתִי

הַקֵּץ הוּא תַּכְלִית הַכָּל

אֲנִי מְחַכֶּה לַשׁוֹטֵר שֶׁיִּשְׁאַל אוֹתִי

אִם הַכָּל בְּסֵדֶר