***

הַלַּיְלָה כְּבָר יָרַד עַל הַיָּם.
גַּל אַחַר גַּל חוֹבֵט בַּקַּרְקָעִית הַקָּשָׁה.
אֲנִי מַשִּׁילָה אֶת נַעֲלַי,
מְקַפֶּלֶת אֶת שׁוּלֵי מִכְנָסַי –
צְעָדַי פּוֹנִים אֶל הַיָּם, לְהַשְׁתִּיק
אֶת הַמַּעֲשֶׂה:
קָרָאתִי לָאַחִים.
לֹא הָיָה צֹרֶךְ בַּכֻּתֹּנֶת.
לָקְחוּ. נָתַתִּי
אֶת בְּנִי.