סוף שנה , חוף דור / אוה מורסיאנו

 יוֹם רוֹדֵף יוֹם רוֹדֵף אוֹתִי וְאוֹתְךָ.

כָּרִיּוֹת הָאֲוִיר בַּיּוֹם הַהוּא

הֵסִירוּ בְּבֶהָלַת עוֹלָם

מַסֵּכַת עֲנָק שֶׁל אַשְׁלָיָה

שֶׁיֵּשׁ עוֹד זְמַן עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה

וּבַחוּץ הַמִּלְחָמָה

מְקַצֶּרֶת נְשִׁימָה

וְהָרוּחַ הַצּוֹנֶנֶת עַל הַחוֹל הַקַּר

מַקְפִּיאָה אֶת הַצַּוָּאר

וְהַפֶּה עַל מְחָאָתוֹ נִסְגַּר

עַל מָה שֶׁהַהוּא הַשָּׁפָל אָמַר

וּמָה שֶׁהִטִּיפָה זֹאת שֶׁהִקְרִיבָה

אֶת הַיָּקָר לָהּ מִכָּל

הַשְּׂפָתַיִם מִתְיַבְּשׁוֹת

מוּל הַפָּנִים הַתְּלוּיוֹת בְּכָל כְּפָר וְעִיר

בִּצְפִיפוּת וּבְגֹדֶל אָחִיד

שֶׁיַּתְאִימוּ לְגֹדֶל הַקִּיר

אֲנִי כָּאן, כִּי יֵשׁ לִי פַּחַד בַּדָּם

אַחֲרֵי מָה שֶׁחָזַר וְאָמַר אֶתְמוֹל הַיּוֹם

וּבֶטַח גַּם מָחָר

גֶּנֶרָל אֶחָד שֶׁנִּשְׁכַּח וְקָם לִתְחִיָּה

אַחֲרֵי הַשַּׁבָּת הַשְּׁחֹרָה.

יוֹם רוֹדֵף יוֹם רוֹדֵף אוֹתִי אוֹתְךָ

אֵין מָקוֹם לִשְׁפֹּט, אֵין סִבָּה לִמְחֹל

מִי שֶׁהִבְטִיחַ וַעֲדַיִן מְקַיֵּם

הוּא הַיָּם הַזֶּה הַכָּחֹל.