ילדה של אבא/ נורית פרי

"לְכִי תַּגִּידִי לוֹ שֶׁלֹא יֹאכַל יוֹתֵר מִדַּי.

לָךְ הוּא יַקְשִׁיב"

אָמְרָה אִמָּא וְשָׁלְחָה אוֹתִי וְאֶת צַמּוֹתַי

יוֹנַת דּוֹאַר לָשֵׂאת אֶת דְבָרָהּ.

קְשֵׁה עֹרֶף הָיָה

כְּמוֹ בַּנְּסִיעוֹת הָאֲרוּכּוֹת לַצָּפוֹן, בַּמְּכוֹנִית הַקְּטַנָּה

הָיִיתִי מְעַסָּה אֶת עָרְפּוֹ בְּאֶצְבָּעוֹת דַּקוֹת,

שֶׁלֹּא יִכְאַב.

"נַסִּי אַתְּ לָתֵת לוֹ לֶאֱכוֹל" אוֹמֶרֶת אִמִּי

כְּשֶׁאָנוּ יוֹשְׁבוֹת מַבִּיטוֹת בְּלִסְתּוֹ הַשְּׁמוּטָה

"לָךְ הוּא יַקְשִׁיב".

וַאֲנִי יוֹנָה קְצוּצַת כָּנָף וְצַמּוֹת

מְנַגֶּבֶת אֶת הַמָּרָק מִסַּנְטֵרוֹ

בְּעוֹדוֹ מַפְנֶה אֶת עָרְפּוֹ

לְאֶצְבְּעוֹתַי הַמִּרַחֲפוֹת