אֲנִי
מְבַקֶּשֶׁת בְּכָל לָשׁוֹן
לְסָרֵק
אֶת שִׁירַי בְּמַסְרֵק צְפוּף שִׁנַּיִם
לִדְלוֹת
מֵהֶם כִּנִים וּפַרְעוֹשִׁים
לְגַפֵּף
וּלְמַשֵּׁשׁ אוֹתָם
אֲפִלּוּ
לְהַטְרִידָם מִינִית
רַק
לֹא לְדַלֵּג עֲלֵיהֶם
לֹא
לְהִתְעַלֵּם מֵהֶם
זֶה
הוֹרֵג אוֹתָם.
אל דאגה אווה, שירייך נכנסים מתחת לעור ולעיתים אם מכאיבים. אי אפשר להישאר אדיש אליהם בשירך "וקמתי" נתת ביטוי לחוויה שדומה מאוד למה שעברתי. הלוואי ויכולתי לכתוב עליה כמוך.
השבמחקתודה לך
חנה ק. רוט
תודה חנה על המילים היפות. העיקר שבסוף קמים!
השבמחקאוה