קִדמה / נורית פרי

א.
אֲנִי רוֹצָה לִהְיוֹת חֲבֵרָה שֶׁל הָאִשָּׁה
הַמּוֹדִיעָה בָּרַמְקוֹל עַל הַתַּחֲנוֹת בָּאוֹטוֹבּוּס.
בְּקוֹלָהּ הַנָּעִים, הַבּוֹטֵחַ,
הִיא הַיְּחִידָה הַיּוֹדַעַת
מֵאַיִן בָּאתִי
וּלְאָן פָּנַי מוּעָדוֹת.

ב.
לוּ הָיִינוּ נִכְנָסִים לַמְּכוֹנִית
וּמַפְעִילִים תָּכְנַת GPS חִנָּמִית,
מַכְנִיסִים לְהִלּוּךְ אוֹטוֹמָטִי
וּמַנִּיחִים לַמְּכוֹנִית לְשַׁיֵּט בַּדְּרָכִים –
הַאִם עֲדַיִן הָיִינוּ מַגִּיעִים
לִשְׂדֵה הַכַּלָנִיּוֹת הַנִּפְלָא הַזֶּה?





6 תגובות:

  1. "שדה הכלניות הנפלא הזה" הוא ספר שירייך. קראתי אותו בעניין ובהנאה. בשירייך, את "נועצת מבט למרחק", עוברת "הרבה דרכים" ומצליחה "לחצות את הגדר", להטיל "עוגן בתוך כל העצב" ו"לרהט את הגיהנום". תודה לך, נורית ובהצלחה רבה לספר.

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה,ארלט, על המילים החמות

      מחק
  2. תשובות
    1. תודה, הדס, על הקריאה ועל התגובה...

      מחק
  3. שירים יפים מאוד ובחירות יפות.
    רן יגיל

    השבמחק
  4. תודה, רני...ותודה שדחפת להוצאת הספר.... :)

    השבמחק