הַמָּוֶת פּוֹתֵחַ חַרְצֻבּוֹת לְשׁוֹנָם.
הֵם קוֹרְאִים לוֹ
וּמַסְתִּירִים פְּנֵיהֶם
כִּילָדִים בְּמִשְׂחַק מַחְבּוֹאִים.
הוּא סוֹבֵב בַּפְּרוֹזְדוֹר
בֵּין הַמִּטּוֹת וְכִסְאוֹת הַגַּלְגַּלִּים
מְנַקֶּה צִפָּרְנָיו בְּמָבַּט מְשֻׁעֲמָם.
רַק אֶתְמוֹל בִּקֵּר כָּאן.
דָּבָר לֹא הִתְרַחֵשׁ מֵאָז.
הוּא מַשְׁקִיף דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן.
בַּבַּיִת מִמּוּל לְאוֹר נֵר אֲדַמְדַּם
זוּג מְלֹהָט עַל הַמַּרְבָד הָרַךְ.
"אֲנִי מֵתָה" הִיא צוֹעֶקֶת,
זֵעָה נִגֶּרֶת בֵּין שָׁדֶיהָ.
הַמָּוֶת סוֹגֵר אֶת הַתְּרִיס וּמִתְרַחֵק
שֶׁיִּזְדַּיְּנוּ
בְּסַבְלָנוּת
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה