בְּתַחֲנַת הַדֶּלֶק אֲנִי
עוֹצֶרֶת לִשְׁטִיפָה
כָּל חֶלְקִיקֵי הַחוֹל
שֶׁנִּשְּׂאוּ עַל הָרַגְלַיִם
הַקְּטַנּוֹת
נִשְׁאֲבִים עַכְשָׁו
מוֹתִירִים אֶת הַמְּכוֹנִית
לְלֹא
סִימָנֵי שִׂמְחָה.
בָּרַדְיוֹ שִׁירֵי מְבֻגָּרִים
וַחֲדָשׁוֹת
וַחֲדָשׁוֹת.
אֵיפֹה הַשּׁוֹאֵב הַגָּדוֹל
שֶׁיִּקַּח גַּם אֶת הַחוֹל
שֶׁהִשְׁאִירוּ לִי בַּלֵּב
וְשׁוּם אַרְמוֹן לֹא נִבְנָה
מִמֶּנּוּ?
גיליון מצויין. כל שיר בפני עצמו והתמונה העולה משלשתם מבטאים את החוויה המורכבת של סבאות/ סבתאות. תודה שהייתם לי לפה. סבתא חנה.
השבמחקתודה לך, חנה, על הקריאה ועל התגובה... אכן, פנים רבות לחוויה הזאת והבאנו רק מקצתם... :)
מחקהנה הארמון - לתפארת :-)
השבמחקתודה נורית!
תודה, ארנה, על התגובה... העלית בי חיוך... :)
השבמחק