ובחרת בחיים/ מאיה ויינברג

וְלֹא בַּחֶבֶל הַמָּתוֹק

וְחֹד הַתַּעַר

וּבָחַרְתְּ בַּשִׁגְרָה

בַּשִּׁירָה הַמָּרָה

בְּמַחְזוֹר הַדָּם

הַחוֹזֵר עַל עַצְמוֹ לָדַעַת.

וּבָחַרְתְּ לְהַמְשִׁיךְ מִתּוֹךְ

הֶרְגֵּל מִתּוֹךְ פַּחַד

בַּחֲצִי הַסְכָּמָה

זוֹ רַק אַתְּ וְהָעֶצֶב

הַגּוּף וְהַמַּיִם.

וּבָחַרְתְּ לָקוּם

הָרֵאוֹת מֵעַצְמָן נוֹשְׁמוֹת

לֹא סוֹמְכוֹת עָלַיִךְ.

וְיָצָאת אֶל הָרְחוֹב

וּבָחַרְתְּ בָּחַיִּים

בָּחַגִים, בַּזִּקְנָה, בַּחֻלִּין

בָּפְשָׁרָה, בְּהַצְלָחוֹת קְטַנּוֹת

בְּצִחְצוּחַ הַשִּׁנַּיִם.

אַמִּיצָה הָיִית

עוֹד לְהַמְשִׁיךְ

וְאִישׁ לֹא יָדַע

אִישׁ לֹא נִחֵשׁ עָלַיִךְ