נִדָּה/ עודד בן דורי

הַסֶּדֶק שֶׁנִּפְעָר בֵּינֵינוּ

מְקַבֵּל שֵׁם וְצוּרָה

בְּאֶמְצַע הַחֹדֶשׁ

כְּשֶׁהַלְבנָה בְּמִילּואָהּ

עוֹנוֹת עוֹבְרוֹת בֵּינֵינוּ

חַמָּה מִנַרְתִּיקָהּ

שׁוֹלַחַת קַרְנַיִם אַחֲרוֹנוֹת

שֶׁל עֶרֶב שֶׁאֵינֶנּוּ

כְּשֶיָּם שׁוֹצֵף בֵּינֵינוּ

מִתְגָּאֶה וּמַשְׁפִּיל

הִתְרחקוּיוֹת שֶׁל קֹדֶשׁ

מבַקְשׁוֹת חוֹף

אִי בּוֹדֵד

לִשּׁנֵי אֲבוּדִים

כְּבִידָה רוֹבֶצֶת בֵּינֵינוּ

מוֹנַעַת מֵאִתָּנוּ לִבְרֹחַ

לְחָלָל הָרָחוֹק

כֹּחַ משיכה שׁוֹמר אוֹתָנוּ

בְּמַסְלוּל שֶׁל הִתְנַגְּשׁוּת

בִּלְתִּי אִם נוֹעַדְנוּ

דִּמְדּוּמִים אַחֲרוֹנִים לוֹחֲשִׁים בֵּינֵינוּ

אֲסוּרָה הָיִית

בַּחֲתֻנַּת דָּמִים

אֲנִי מַתִּיר אוֹתךְ

וְאַתְּ מֻתֶּרֶת לִי

וַאֲנִי נִכְסף אֵליךְ

אֵת כְּסוּפָה לִי

וַאֲנִי בָּא בִּשְׁעָריךְ

וְשִׁעוּר אֵין בּךְ

וְאֵין דּוֹמֶה לךְ

רַק דֹק טָעֲמוֹ שֶׁל חֵטְא נִשְׁכַּח