כֵּלִים שְׁבוּרִים/ עודד בן דורי

פִּתְאֹם שָׁבַרתְּ אֶת

כָּל הַכֵּלִים

הָעֲרֵמָה הַגְּבוֹהָה שֶׁחִכְּתָה לִי

בַּכִּיּוֹר הַשְּׂמָאלִי

שֶׁהָיָה מָלֵא עַד עַכְשָׁו

צִמְצְמָה אֶתְּ עָצְמָה

לְמִילְיוֹן חֲתִיכוֹת

נִיצוֹצוֹת שֶׁל קְדֻשָּׁה

מַחְכִּים שֶׁאֲלַקֵּט

בֵּין הַקְּלִפּוֹת

וַאֲנִי

אָבוּד עֵצוֹת שֶׁכּמּוֹתִי

מַנִּיחַ אוֹתָךְ

פַּרְצוּף אִמָּא

כשדִמעתךְ מְצוּיָה

וְצִנּוֹרוֹת הַשֶּׁפַע שֶׁלּךְ

מְדַמּמִים

הַצַּעַר הַחֲרָטָה

וְסַבּוֹן הַכֵּלִים

מְשַׁמְּשִׁים אֶצְלִי בְּעִרְבּוּבְיָא

בָּעוֹלָם הַנָּמוּךְ

וְעַכְשָׁו חוֹדֶרֶת לְתוֹכִי

הֲבָנָה

שֶׁהַשְּׁבִירָה מְכֻוֶּנֶת

עֲשִׂי אוֹתִי כְּלִי

לְקַבָּלַת כָּל הַשֶּׁפַע הַזֶּה

אֲנִי מְבַקֵּשׁ

לֹא עַל עַצְמִי

תְּחִלָּה

עֲשִׂי אוֹתִי כְּלִי שָׁבוּר

בְּעוֹלָם שָׁלֵם

בְּכִיּוֹר מָלֵא

סִירִים שֶׁל שַׁבָּת

בָּם מוּנָחוֹת הַנְּשִׁיקוֹת

הָרְטֻבוֹת שֶׁלךְ

שֶׁמַּעֲבִירוֹת אוֹתִי

מִן הָעוֹלָם