בֶּגֶד / רוני אדם


אֲנַחְנוּ דוֹחֲסוֹת שָדֵינוּ בַּחָזִיָּה, עוֹטְפוֹת בְּשִׂמְלָה
כְּאִילוּ אֵינֶנּוּ דָּד חָלָב לִתְשׁוּקַת פֶּה יוֹנֵק
כְּאִילוּ אֵינֶנּוּ חַיּוֹת לְצַד זִקְפָּה וְזֶרַע מִתְפָּרֵץ
אֲסֻרִים בַּתַּחְתּוֹנִים.
אֲנַחְנוּ כּוֹרְכוֹת חַלְחֹלֶת, פִּין וּפוֹת תִּינוֹקִיִּים בְּחִתוּלִים
כְּאִלּוּ אֵינָם גּוּף דָּחוּס שֶׁתֶן וְצוֹאָה,
מַלְבִּישׁוֹת אוֹתָם בִּתְכֶלֶת וְאַרְגָמָן
כְּאִילוּ יְכוֹלִים בְּנֵי הַדָּם לַעֲלוֹת בִּקְדוּשָׁה אוֹ לְפָחוֹת
לִהְיוֹת צִפּוֹר רַבַּת יוֹפִי
וְלֹא מְגַלּוֹת גַם לֹא לַמַּרְאָה
שֶׁמִתַּחַת לַבַּדִים בָּשָׂר הוֹלֵךְ וּבָא
בַּיָּמִים, בַּלֵּילוֹת.

תגובה 1:

  1. קראתי בענין רב את השיר הזה. יש בו, לדעתי, כוונת מכוון להשתמש בכל המילים ה"מגעילות", ה"טמאות". קצת הזכיר לי ילדים שמקללים במלים "גסות" . הציטוט מהשיר של זך, ציפור שניה, כמו מציג פרשנות מקובעת לאותה ציפור [ אשה, ובמובן מסויים זה הרי שיבוץ ולא ציטוט פשוט] מוסיף עוד נדבך של ביקורת. כי לפי הבנתי את השיר - יש בו התנגדות קיצונית ליחס ולמבט הגברי אל "האהובה", ביקורת וכעס על הרומנטיזציה של הגוף מעבר ל-מה שהוא, בשר ודם, קקי ופיפי, וגוף מזדקן והולך. לא אהבתי את השיר בגלל השימוש המוגזם במלים "גסות" כזה שלטעמי משטח את הפראות ואת הבוטות ואת הכעס. הכעס הנצרח במלוא הכוח הוא אמצעי בעל עצמה להרעיד אנשים מרבצם, אבל הגזמה בו או משתקת או מעוררת לגלוג.

    השבמחק