הרהורים מול הים / גאולה שינה

כָּל אֶפְשָׁרֻיּוֹת הַחַיִּים הָיוּ לְפָנַי:

יָכֹלְתִּי לִחְיוֹת בְּגַפִּי אוֹ בְּזוּגִיּוּת לְלֹא יְלָדִים,

לַעֲבֹד כִּפְקִידָה בְּכִירָה בְּמִשְׂרָד מֶמְשַׁלְתִּי,

לִנְסֹעַ בְּכָל שָׁנָה לְטִיּוּל מְאֻרְגָּן,

לִפְרֹעַ קַרְנוֹת הִשְׁתַּלְּמוּת וְלַעֲבֹר לְדִירָה

חֲדָשָׁה, מוּל הַיָּם.

אֲבָל הַיָּם הִתְהַפֵּךְ עָלַי בְּאַחַת.

הֵקַמְתִּי מִשְׁפָּחָה קָשָׁה,

אֲנִי מְחַפֶּשֶׂת הַסָּחַת דַּעַת,

תַּעֲסוּקָה, הֲקָלָה מִדְּאָגָה

בִּשְׁנָתִי הַחֲמִשִּׁים וְשָׁלֹשׁ אֲנִי יוֹדַעַת,

זֶה הַטּוֹב בְּיוֹתֵר שֶׁאֲנִי יְכוֹלָה.