אוה מורסיאנו

עופר בור: החיבור בין הרוחני לגשמי, בין הקדוש והיומיומי והאופטימיות שאהבה מאפשרת, משתקפים בצלילות בכתיבה של אווה, שהיא מאוד נשית ומאוד אנושית.  

הוראות הפעלה

אַהֲבָה נִכְתֶּבֶת בִּי
לֹא בַּמִּטָּה וְלֹא בַּמַּגָּע
אֶלָּא בְּעָמְדִּי מוּל אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ
שֶׁל הַהַקְשָׁבָה שֶׁלְּךָ.
כְּשֶׁאַתָּה מְסַכֵּם לִי אֶת הַכְּאֵב הַגָּדוֹל
בְּמִשְׁפָּט אֶחָד פָּשׁוּט ,נָקִי
מְדַיֵּק לִי רֶגַע ,שָׁעָה ,יוֹם.
עוֹטֵף אוֹתִי בְּפָרֹכֶת יְרֻקַּת עֵינַיִם
וּמַחְזִיר אוֹתִי שְׁקֵטָה
הַבַּיְתָה.

2 תגובות:

  1. האחד שמצליח לסכם את הכאב, לבחור את המילים שמראות את ההבנה ובכך להביע אהבה .
    האחד שנע בין האל לבן זוג ובכל קריאה חוזרת של השיר התגלה לי כמשהוא אחר.
    אווה
    ריגשת אותי ותודה שחלקת !
    חני

    השבמחק
  2. בקריאה ראשונה אפשר היה לקרוא את השיר כמסע אל מהות התרפיה...
    אלא שכאן מדובר באהבה. אהבה אמתית. אהבה בשר ודם.
    כי מהי אהבה אם לא המרפא האולטימטיבי...
    (תודה ! אהבתי את השיר)

    השבמחק