עצים/ ריקי כהן

בַּלַּיְלָה, שֶׁהָיָה מְאוֹד לַיְלָה, בַּעֲלָהּ אָמַר: הַרְבֵּה אֲנָשִׁים רוֹצִים לְהוֹצִיא

שִׁירָה עַכְשָׁו, לֹא צָרִיךְ לַחְטֹב עֵצִים בִּשְׁבִיל כָּל אֶחָד כָּזֶה. וְאָז סוֹבֵב אֶת

גֵּווֹ בַּמִּטָּה הַזּוּגִית, וְהִמְשִׁיךְ בִּקְרִיאָתוֹ שֶׁל "הַמְצָאַת הַטֶּבַע" עַב הַכֶּרֶס.

הִיא עָצְמָה עֵינַיִם וְרָאֲתָה חֲטִיבוֹת שֶׁל עֲצֵי מַחַט נֶעֱרָפִים,  יַעֲרָנִים

בַּחֹשֶׁךְ נִרְדָּפִים,  מְשׁוֹרְרִים אוֹחֲזִין בְּמַשּׁוֹרִים,  צִפּוֹרֵי בִּעוּתִים פּוֹרְצוֹת

מִכָּל הַגְּזָעִים,  אֲלָפִים שֶׁל עֲנָפִים קוֹרְסִים. וְהָרֵיחַ הַטָּחוּב שֶׁעָמַד בַּחֶדֶר.