משאלה/ ריקי כהן

הַיַּלְדָּה בּוֹרֵאת בְּדִמְיוֹנָהּ אָחוֹת תְּאוֹמָה.

הִיא מְדַמְיֶנֶת אֶת חַיֶּיהָ לְאָחוֹר

כְּשֶׁהַתְּאוֹמָה לְצִדָּהּ יוֹם וְלַיְלָה

מְשַׁבֶּצֶת אוֹתָהּ בְּכָל קוֹרוֹתֶיהָ:

פֹּה הִיא בְּמִשְׂחָקֶיהָ

עִם הַחֲבֵרָה הַבִּלְתִּי מִתְמַסֶּרֶת,

שָׁם הִיא מִצְטָרֶפֶת לַטִּיּוּל הַמִּשְׁפַּחְתִּי

לְאֶרֶץ אַחֶרֶת.

לֹא אִכְפַּת לָהּ שֶׁתִּהְיֶה דּוֹמָה לָהּ

כִּשְׁנֵי עֲלֵי כּוֹתֶרֶת שֶׁל נַרְקִיס

אוֹ שֶׁתִּהְיֶה הַתְּאוֹמָה-הַלֹּא-זֵהָה

לְמַרְאִית עַיִן.

וּכְשֶׁהִיא מְתָאֶרֶת אוֹתָהּ

חַיָּה

נוֹכַחַת

מַמָּשִׁית

אַתְּ מַתְחִילָה לִרְאוֹת אוֹתָהּ בְּעַצְמֵךְ

כְּשֶׁאַתְּ צוֹלֶלֶת אֶל הָעֵינַיִם

הַנִּפְעָרוֹת, הַבּוֹרְקוֹת

וְהִיא מִשְׁתַּקֶּפֶת בָּהֶן.

אֲגַם הַבְּדִידוּת הָאֵינְסוֹפִי

מִתְרוֹקֵן.