גאולה / טלי בלייכר

אֲנִי מְגַלְגֶּלֶת עַל שְׂפָתַי אֶת שְׁמָהּ שֶׁל הַגַּנֶּנֶת

מִגַּן חוֹבָה וּשְׁמָהּ

נִמְתָּח וּמִתְמַתֵּק בְּפִי

כְּמוֹ דְּבַשׁ. הָיִיתִי

בְּגַן גְּאֻלָּה.

גְּ–אֻל–לָה.

בְּאַחַד הַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁל כִּתָּה אָלֶ"ף

הִיא בִּקְּרָה בְּבֵית הַסֵּפֶר,

נִכְנְסָה לַכִּתּוֹת וְעָבְרָה בֵּין כֻּלָּנוּ,

זֶה שֶׁלִּי, לִטְּפָה,

גַּם זֶה שֶׁלִּי, גַּם זֹאתִי הָיְתָה שֶׁלִּי,

וְגַם זֶה, וְגַם זֹאתִי.

וְהִיא חִיְּכָה וְכֻלָּנוּ הִתְרַגַּשְׁנוּ.

גְּאֻלָּה כָּאן.

אֶת הַמּוֹרוֹת בַּיְּסוֹדִי,

וְגַם בַּחֲטִיבָה וּבַתִּיכוֹן,

תָּמִיד בִּקַּרְתִּי. הֵן

לֹא הֵבִינוּ לֹא רָצוּ לֹא רָאוּ לֹא דָּחֲפוּ לֹא שָׁאֲלוּ אוֹתִי כְּלוּם.

אֶת הַלִּטּוּף הַהוּא שֶׁל

גְּאֻלָּה

שֶׁקִּבַּלְתִּי בְּאַחַד הַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁל כִּתָּה אָלֶ"ף

אֲנִי נוֹשֵׂאת עִמִּי עַד הַיּוֹם,

סְטוּדֶנְטִית לְתֹאַר שֵׁנִי אִמָּא לִשְׁנַיִם,

זוֹכֶרֶת שֶׁיּוֹם אֶחָד אוּלַי גְּאֻלָּה תָּבוֹא,

אוּלַי הִיא תַּעֲבֹר בֵּין כֻּלָּנוּ,

תְּלַטֵּף, וְתַגִּיד זֶה שֶׁלִּי, גַּם

זֹאתִי.