מְמֻלָּאִים / רות זקצר

אֶתְמוֹל הָיָה יוֹם הַפִּלְפְּלִים הַמְּמֻלָּאִים

עֲרוּפֵי רֹאשׁ נִגְלִים מַמְתִּינִים לִתְכוּלָתָם

הָאֹרֶז תָּפַח ,הַבָּשָׂר טָחוּן שִׁנָּה אֶת גּוֹנוֹ וְהַבָּצָל

הִזְהִיב בַּמִּטְבָּח הַקָּטָן שֶׁל אִמָּא בּוֹ

דַּלְתוֹת סִיבִים אִבְּדוּ מִגְּמִישׁוּתָן

הַיָּדִיּוֹת שֶׁעָמְדוּ בְּכֹחַ יָדָיו שֶׁל אָבִי וְאִמִּי בִּשְׁנוֹת הַשֶּׁמֶן, שְׁעוּעִיוֹת וּכְעָסִים, שְׁבוּרוֹת.

מֵהַסָּלוֹן מִמֶּרְחַק דּוֹר, אִמִּי נוֹתֶנֶת הוֹרָאוֹת

קוֹלָהּ נִבְלַע בְּחֹרֵי הַטָּפֶּט וּבְרֶשֶׁת הַגּוֹבְּלֶן נַעֲרָה מַרְצִינָה מוֹזֶגֶת חָלָב בְּחוּטֵי שֶׁנְהָב.

הָרֹטֶב הָאָדֹם רוֹתֵחַ, מְסַמֵּן

שֶׁאֶפְשָׁר לְהַחְלִיק לְתוֹךְ חֲלָלִים, בֵּין קִירוֹת דְקִיקִים מְעֻטְּרֵי זֵרְעוֹנִים רוֹעֲדִים ,אֶת הַחֹמֶר

מִדֵּי פַּעַם אִמָּא מַזְכִּירָה בְּקוֹל רָם שֶׁזֶּה מַסְפִּיק

לָהּ זֶה מַסְפִּיק, אוֹמֶרֶת

הַחַיִּים הָאֵלֶּה.