אֲנִי שׁוֹמֶרֶת עַל עַצְמִי עֲסוּקָה,
עֲמוּסָה מִלְּהַרְגִּישׁ.
קוֹלוֹת חֹרֶף נִפְקָחִים בַּשָּׁמַיִם,
עָלֶה אַחַר עָלֶה צוֹנֵחַ.
מִבַּעַד לַחֲרַכִּים מְיַלְּלִים חֲתוּלֵי רְחוֹב
רְעֵבִים כָּמוֹנִי.
כָּאן טִפַּסְתָּ עַל עֵץ הַתּוּת,
קָרוֹב לַצִּפּוֹרִים.
מִן הָעֵץ הַהוּא עוֹדְךָ מַבִּיט בִּי
אֲבָל עֵינֶיךָ אֵינָן מְצַמְצְמוֹת אוֹתִי.
לְקוֹל מִצְהֲלוֹת הַיְּלָדִים
גַּם כִּתְפֵי הָעֲנָפִים הִסְפִּיקוּ לִשְׁכֹּחַ
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה