אָבִי עָלָה לְיִשְׂרָאֵל
בֶּאֱמוּנָה,
אַךְ לֹא בָּאֵל.
עֵת נִרְצְחוּ אֶחָיו
בְּטֶבַח טְרוֹם שׁוֹאָה
אֶת גִּנּוּנֵי הַדָּת הִשִּׁיל
עַד לֹא יָדַע.
אָבִי טָרַף בָּשָׂר בְּלוּל גְּבִינָה
וְלַאֲרוּחַת בֹּקֶר
פַּת קִבָּר וְגַם
מִמְרָח טְרֵפָה.
לֶאֱכֹל בְּיוֹם כִּפּוּר
אָמַר: מִצְוָה
אַךְ בְּעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים
הָיָה אָבִי עוֹנֵד חֲלִיפָתוֹ
וַחֲפַתִּים
וּמְהַלֵּךְ לְבֵית כְּנָסִים
אֲרָמִית אָבִי לֹא יָדַע
אֶת הַפִּיּוּט עַל פֶּה הָגָה:
כָּל נִדְרֵי וֶאֱסָרֵי וּשְׁבוּעֵי וְנִדּוּיֵי
וַחֲרָמֵי וְקוּנָמֵי וְקוּנָחֵי וְקוּנָסֵי-
וְשָׁב הַבַּיְתָה אַחֲרֵי.
וּבְשׁוּבוֹ הִתִּיר אָבִי אֶת נְדָרָיו
כְּמוֹ חִלֵּץ עַצְמוֹ מִתּוֹךְ חַיָּיו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה