חָדלוּ הַדברים / שירי ראב

חָדַלְתִּי לִהְיוֹת, חָדְלוּ הַדְּבָרִים,

עָצַר לוֹ עוֹלָם מִן הַלֶּכֶת.

מִלְמוּל נְמָלִים,

אַפְסִי עַד קֵץ, עַד אֵינְסוֹף,

מִתְמוֹטֵט וּמָלֵא

תְּמִימוּתוֹ כְּשָׁלֶכֶת

וְכָל עָצְמָתוֹ, כְּכָל שֶׁתִּהְיֶה,

מְכַלֶּה רָב כֹּחוֹ מוּל הַפַּחַד.

 

הִגַּעְתָּ זוֹרֵם כְּנָהָר בְּדָמִי, נִשְׁמָתִי, 

כָּל גּוּפִי, כָּל כֹּחִי, כָּל אֲנִי כָּאן אֵלֶיךָ לוֹחֶשֶׁת.           

טִלְטַלְתָּ הֵיטֵב אֶת כֹּתֶל לִבִּי

הָפַכְתָּ כָּל אֶבֶן וָאֶבֶן.

מַרְעִיל שַׁלְוָותִי, פּוֹרֵעַ לִבִּי,

מוֹשֵׁךְ שְׂמִיכַת אֲדִישׁוּת כֹּה עוֹטֶפֶת.

 

אַחַר כָּךְ תֵּלֵךְ, תֵּעָלֵם, תִּתְכַּלֶּה,

אֶשָּׁאֵר כָּךְ רֵיקָה וְחוֹשֶׁבֶת.

אֶסְגֹּר אָז הֵיטֵב אֶת צֹהַר לִבִּי,

פֶּן תַּגִּיעַ פִּתְאוֹם,

תַּעֲבֹר סַף דַּלְתִּי

וְהִמְשַׁכְתָּ לָלֶכֶת.