ארלט מינצר/ בָּאת

בִּמְעַט מִלִּים אָהֲבָה אוֹתִי אִמִּי,

עַל בִּרְכֶּיהָ גָּדַלְתִּי.

מְתוּקָה שֶׁלִּי, לָחֲשָׁה לִי.

 

וַאֲנִי, בִּתִּי, לָךְ יִחַלְתִּי,

לְדַבֵּר בָּךְ אַהֲבָה,       

וּבָאת, מְתוּקָה שֶׁלִּי –

אוֹר בְּחֹשֶׁךְ הַיְּקוּם.

 

וְאַתְּ –

אֵין יֶלֶד עַל בִּרְכַּיִךְ.

דָּבְקוּ בָּךְ

הָאוֹר הָעֵירֹם וְהַחֹשֶׁךְ

לִנְשָׁמָה אַחַת,            

וְיָלַדְתְּ רַק צַעַר.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה