* / יעל רוזנולד יניב

נוֹסְעִים בַּכְּבִישׁ הָעוֹקֵף

כְּשֶׁטִּפּוֹת גֶּשֶׁם

מִתְבַּהֲקוֹת

בְּאוֹר סוֹף הַיּוֹם.

לַהֲקַת זַרְזִירִים

פּוֹצַחַת בְּמוֹפַע רַאֲוָה,

מַחֲלִיפָה יוֹנִים

שֶׁל שָׁלוֹם,

יוֹצֶרֶת צוּרוֹת

שֶׁל חַיֵּינוּ בִּמְעוֹפָהּ.

 

הֵאַטְנוּ אֶת מַסָּעֵנוּ.

 

עֵת הֵחֵלּוּ

מֵאֲחוֹרֵינוּ,

לִצְפֹּר

מְכוֹנִיּוֹת סוּמוֹת,

יָצְרָה לַהֲקַת זַרְזִירִים

עוֹף שֶׁל חוֹל.

 

וְיָכֹלְתִּי לָקַחַת יָדְךָ

בְּיָדִי.

לְחַיֵּךְ אֶל

הָאֶצְבָּעוֹת הַקְּפוּצוֹת -

"נִצַּלְנוּ".