מִתּוֹךְ אֲבַק חַמְסִין
כּוֹכָב נוֹשֵׂא בְּשׂוֹרָה
בַּדֶּרֶךְ אֶל הַוָּאדִי
בֵּין עַנְפֵי קִדָּה
בְּרֹאשׁ הָהָר מֵעַל
בַּת הַשֵׁייח' כָּלָה
שְׂפָתֶיהָ חָלָב
סֻכָּר לְשׁוֹנָהּ
וְלִי בְּצֵל הַגַּיְא
תַּחַת יָרֵחַ כָּסוּף
מָתוֹק מִדְּבַשׁ
הוּא טַעַם הַהַרְדּוּף
הָרוּחַ נוֹשֵׁב בְּתוֹכִי
צֵל עֲרָבָה רוֹקֵד
עַל עֵשֶׂב יָבֵשׁ
לִבִּי רוֹעֵד
כְּשֶׁעֲנָנִים חוֹשְׂפִים אֶת
הַלְּבָנָה
וְהַתַּנִּים מִתְעוֹרְרִים
צְבוּעִים גּוֹרְרִים אֶת עַצְמוֹתַי
אֶל הַצּוּקִים הָאֲפֹרִים
וְשָׁם אֲנִי יָשֵׁן
תַּחַת גִּיר דּוֹמֵם
עַקְרַבִּים הֵם עֵינַי
וְהַחֹמֶר לֵב פּוֹעֵם
נהדר! לקרוא שוב ושוב וכל פעם לקבל תחושה אחרת. סקרנות ופחד, יופי וקור. רגש והיפוכו.
השבמחקהשיר אוחז ולא מרפה,יורד מהר אל גיא, נגרר בקור, נחשף. חולף בגלגוליו וחומר לב פועם. נפלא, רב ביפי דימוייו
השבמחק