הוּא
בְּסַךְ הַכָּל מֵת מִמַּחֲלָה
לֹא
בַּקְּרָב, לֹא בְּהַקְרָבָה.
הַדֶּגֶל
יַמְשִׁיךְ לְהִתְנוֹסֵס
בְּרֹאשׁ
הַתֹּרֶן
מִתְעַלֵּם
מֵהֶעֱדֵר מַבָּטוֹ הַחוֹלֵף עַל פָּנָיו
בַּדֶּרֶךְ
לַגַּן שֶׁל הַיֶּלֶד.
בָּרַדְיוֹ
יַשְׁמִיעוּ מַנְגִּינוֹת קִצְבִּיוֹת
וּמַגִּישֵׁי
תָּכְנִיוֹת יִתְבַּדְחוּ בֵּינֵיהֶם.
הִיא
לֹא תִּלְבַּשׁ מַדִּים מַבְרִיקִים
רַק
טְרִיקוֹ פְּשׁוּטָה
מֻכְתֶּמֶת
מְעַט מֵהָאֹכֶל שֶׁפָּלַט הַתִּינוֹק,
הִיא
לֹא תִּמְצָא בַּדֹּאַר מִכְתָּב מְנַחֵם
אוֹ
הַמְחָאָה
הוּא
בְּסַךְ הַכָּל מֵת מִמַּחֲלָה
נָכוֹן,
בְּאֶמְצַע אַהֲבָה
אֲבָל
מִמַּחֲלָה
וְזֶה
לֹא נֶחְשָׁב
"הוּא בְּסַךְ הַכָּל מֵת מִמַּחֲלָה/נָכוֹן, בְּאֶמְצַע אַהֲבָה/אֲבָל מִמַּחֲלָה/וְזֶה לֹא נֶחְשָׁב". שיר אמיץ, מעז להתעמת עם הפער בתגובותנו לנסיבות שונות של מוות. תודה לנורית ולפועם.
השבמחק