אַנְקָרָה/ עודד שי

 בֵּית חוֹלִים צִבּוּרִי בְּלוֹנְדוֹן,

אֶצְבָּעוֹת כְּחוּשׁוֹת אוֹחֲזוֹת בִּי בְּכוֹחַ.

הַצֶּוֶת הָאַנְגְּלִי מְדַקְלֵם בְּמִבְטָא קוֹקְנִי מוּזָר

אֶת שֵׁם הַמַּחֲלָה.

בַּאדֶר, הַנַּהָג הַטּוּרְקִי שֶׁל הַשַּׁגְרִירוּת,

בְּמַדִּים וְכוֹבַע שׁוֹטְרִים גָּדוֹל,

מְחַיֵּךְ אֶל אִמִּי בְּהִתְרַפְּסוּת.

פּוֹתֵחַ לְפָנֶיהָ אֶת דֶּלֶת הַשֶּׁבְרוֹלֶט.

אֲנִי, בֶּן הָאַרְבַּע, מִזְדַּחֵל אַחֲרֶיהָ לַמּוֹשָׁב הָאֲחוֹרִי,

בִּגְדֵי הַמַּלָּח הַחֲדָשִׁים שֶׁקָּנְתָה לִי

וְהַתִּסְרוֹקוֹת הַמְּשֻׁנּוֹת שֶׁעָשְׂתָה בִּשְׂעָרִי הַשָּׁחֹר

אֶצְבְּעוֹתֶיהָ מְתוֹפְפוֹת עַל לֶחְיִי.

הִיא מִתְגָּרֶשֶׁת וְנִשֵּׂאת

וְיָמַי מְלֵאִים בְּחַיֶּיהָ,

יָפְיָהּ הַסּוֹעֵר וֶאֱמֶת לִבָּהּ,

דִּירָה קְטַנָּה בְּפַרְבָּר נִדָּח בְּאַנְגְלִיָּה.

בַּעַל רְבִיעִי.

כַּד הָאֵפֶר הִגִּיעַ אַרְצָה בְּטִיסָה יְשִׁירָה,

טָמוּן בְּבֵית עָלְמִין קָטָן בַּשְּׁכוּנָה.

הִיא קְרוֹבָה אֵלַי הַיּוֹם, יוֹתֵר מִתָּמִיד.