* / תמרה חלוצי

בַּזְּמַן הַזֶּה שֶׁאֵינוֹ לִי,

אֲנִי גּוֹוַעַת מִתַּחַת לָעוֹר.

אֵין לְמָה לְקַוּוֹת, רַק

לַשַּׁלְוָה הַנִּשְׁכַּחַת

שֶׁהִקִּיפָה אוֹתִי כְּהִלָּה

כְּשֶׁחִבַּקְתְּ אוֹתִי אָז

בְּיַבֶּשֶׁת הַיַּלְדוּת הַטְּבוּעָה.