לש’
לֹא טָעַמְנוּ מִן הַפְּרִי הָאָסוּר
הוּא הָיָה שָׁם בֵּינֵינוּ, בָּסְרִי
וְשׁוֹקֵק
מַמָּשׁ כָּמוֹנוּ.
חַפִים וִיחֵפִים שׁוֹטַטְנוּ בַּגְּבָעוֹת,
תָּרִים אַחַר פְּלָאִים עוֹנָתִיִּים: בֵּיצַת
כַּרְוָן
פְּרִיחַת סֵיפָן מֻצְנַעַת, רֹאשָׁן,
שַׁחֲלַת תַּפּוּז דָּם נִבְקַעַת
לֹא שָׁלַחְנוּ יָד. לֹא הִרְהַבְנוּ גָּעַת.
פַּעַם חָצָה אֶת דַּרְכֵּנוּ זוּג דָּרְבָּנִים
וּפַעַם חָצִינוּ אָנוּ אֶת דַּרְכּוֹ.
פַּעַם כִּמְעַט תָּפַס אוֹתָנוּ חַקְלָאִי
קָשִׁישׁ -
בְּמַטָּע נִסְיוֹנִי גִּדֵּל לִיצִ'י שְׁקוּפִים
בִּקְלִפּוֹת סֹמֶק מְחֻסְפָּסוֹת -
לוּ הָיָה מְאַמְּצֵנוּ אֶל לִבּוֹ כְּעֵצִים
מֵעֲצֵי הַגַּן,
לוּ הָיָה מוֹחֵל לָנוּ, גִּדּוּלִים נִסְיוֹנִיִּים
שֶׁכָּמוֹנוּ -
אֶת מָה שֶּׁרָאִינוּ בְּעֵינָיו לֹא הֵעַזְנוּ
לְדַמְיֵן.
מתוך ''בסבך קנים ופטל'' עורכת ליאת
קפלן, מוסד ביאליק
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה