הצעקה שלי / רזיה מזרחי

             אֲנִי שָׁרָה אֶת קוֹלוֹ

שֶׁל הַיֶּלֶד הַתֵּימָנִי

שֶׁהִתְפַּקֵּעַ מֵחָזֶה הַבְּלוֹנְדִּינִית

בַּעֲלַת שְׁדֵי הַסִּילִיקוֹן,

שָׁרָה אֶת קוֹלָהּ שֶׁל הַיַּלְדָּה הָאִינְדִיָּאנִית

שֶׁלָּמְדָה לָרוּץ מַהֵר

כְּשֶׁהַלְּבָנִים לָקְחוּ אֶת כֻּלָּם,

אֶת קוֹלוֹ שֶׁל הַבַּרְבּוּר שֶׁהָיִיתִי

וְדָמוֹ צָבַע אֶת הַנָּהָר,

אֶת הַעַכְבִישָׁהּ הַקְּמוּטָה בְּשִׁפּוּלֵי בִּטְנִי,

אֶת קוֹלוֹ שֶׁל אָבִי שֶׁנֶּחֱנַק מִסַּרְטָן,

אֲנִי שָׁרָה אֶת הָאוֹתִיּוֹת שֶׁל

מוֹדְעוֹת הָאֵבֶל שֶׁנָּזְלוּ אֶל הָרְחוֹבוֹת,

אֶת כָּל הַיָּגוֹן שֶׁאֵין לוֹ מָקוֹם

גַּם לֹא בַּכֹּתֶל, בֵּין הָאֲזוֹבִים,

אֲנִי שָׁרָה אֶת הַצְּעָקָה שֶׁלִּי עַל הָאוֹפַנַּיִם.

אִי אֶפְשָׁר לַעֲצֹר אוֹתִי

אִי אֶפְשָׁר לְזַהוֹת,

לִתְפֹּס וְלֶאֱחֹז-

אֲנִי חוֹתֶכֶת אֶת הַטַּיֶּלֶת

כְּמוֹ חֵץ לְלֵב.