פרדוקס הערימה / בעז פלק

                    אֲנִי כְּמוֹ שְׁעוֹן חוֹל,

אוֹמֵד אֶת הַזְּמַן לְאָחוֹר.

כְּשֶׁאֲנִי אִתָּךְ אֲנִי חוֹשֵׁב

בְּגַרְגְּרִים:

הַאִם תְּהִי מוּכָנָה לְהִשָּׁאֵר

רַק לְעוֹד מִסְפַּר דַּקּוֹת.

רַק לְעוֹד שָׁעָה אַחַת.

רַק עַד חֲצוֹת.

רַק עַד מָחָר.

רַק לְמֶשֶׁךְ סוֹף הַשָּׁבוּעַ הַקָּרוֹב.

רַק עַד שֶׁאֶעֱזֹב אֶת חֵיפָה.

רַק עַד שֶׁאַעֲלֶה עַל הַטִּיסָה.

רַק עַד שֶׁאֶגַּע בָּאֲדָמָה.

רַק עַד סוֹף סֶפְּטֶמְבֶּר.

רַק עַד סוֹף הַשָּׁנָה.

רַק עַד סוֹף

הַשִּׁיר. 

 

 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה