שני שירים / יובל ששון

*

תּוֹר הַזָּהָב שֶׁל הַיּוֹנִים

הָיָה אַחֲרֵי הַמַּבּוּל

אַחַר כָּךְ בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים רַבּוֹת

הֵן הֶעֱבִירוּ הוֹדָעוֹת

הַיּוֹם הֵן בְּעִיקָּר מְנַקּוֹת אֶת הַפֵּירוּרִים מֵהַזְּקֵנִים בַּסַּפְסָל.

אֵיךְ חוֹלֶפֶת תְּהִילַּת עוֹלָם.

 

*

אֲנִי בֶּאֱמֶת תּוֹהֶה

בֶּאֱמֶת שׁוֹאֵל

בֶּאֱמֶת

מְנַסֶּה לְהָבִין אֶת מָה שֶׁכַּנִּרְאֶה סָתוּם

אֲבָל הַבִּיּוּב הַזֶּה שֶׁעוֹלֶה עַל גְּדוֹתָיו

לֹא מְאַפְשֵׁר, לֹא מִשְׁתַּחְרֵר

מִזֶּה, לֹא אַצְלִיחַ לָקוּם

ציור/ הדר קרה

בּוֹאִי

אֲנִי יְצַיֵּר עָלַיִךְ וְאַתְּ תְּצַיְּרִי עָלַי.

נְצַיֵּר בְּאֶצְבָּאוֹת,

וְנְעַרְבֵּב אֶת הַצְּבָאִים וְהַתְּאָמִים וְהָרֵכוֹת,

וְנְעַרְבֵּב וְנְעַרְבֵּב וְנְעַרְבֵּב

וְכּוּלָם אִיּוּ אוֹתוֹ הַדָּבָר  

חוּם

 

אֲנִי יִצְבָא עָלַיִךְ וְאַתְּ תִּצְבְאִי עָלַי,

וַאֲנִי יַגִּיד עוֹד וְאַתְּ לֹא תַּגִּידִי דַּאי

וְאַתְּ תַּגִּידִי קֵן וְגַם אֲנִי יַגִּיד קֵן,

וְהַקּוֹל אִיֶּיה מַמָּשׁ יָפֶה וְנָעִים

עַד שֶׁיִּגָּמְרוּ הָאֶצְבָּאוֹת

וְלֹא יִהְיֶה עוֹד תָּאַם,

וְנֵשֵׁב מְכּוּשְׁכָּשִׁים אַל הַמִּטָּה וְנַגִּיד "אֶזֶּה בָּלָגָן,

לְמָה זֵה אַיָּה טוֹב?

 

שבר 22 /עופר בור

הַכֹּל-יָכוֹל שָׁבַר תָּ'רֶגֶל.

נוֹשְׂאִים אֵלָי עֵינַיִם נְתִינַי ,

אֵיךְ נָפַל

הֵילֵל בֶּן שַׁחַר .

עַל קַב קַנָּדִי אֲנִי

מְדַדֶּה בֵּין כִּסֵּא לְאַסְלָה

וְקָם.  לְבַד לְבַד.

 

וְאוּלַי,

 זֶה שֶׁבֶר רִאשׁוֹן

וְיִהְיוּ הַדְּבָרִים .

יִהְיוּ חֲשָׁשׁוֹת בָּאַגָּן

כְּאֵבִים בֶּחָזֶה.

וְאוּלַי לֹא יִהְיוּ

מִפְרָקִים, בִּרְכָּיִם,

אֵילו רַק הִתְכַּוְּצוּיוֹת וְתוּ לֹא

 

מָה אֲנִי מַשִּׁיק ?

הַקַּב נִצַּב לְרַדְיוּס בִּנְקֻדַּת הַהַשָּׁקָה.

אִם תַּעֲבוֹר עַל כֻּלָּן , תַּחֲזֹר לְהַתְחָלָה