אֶדֶר / רות זקצר

אַל תְּלַטֵּף אוֹתִי כָּךְ,
חֻקִּי נְפִילַת הֶעָלִים פּוֹעֲלִים גַּם עָלַי
הִנֵּה רָאִיתִי עָלֶה מִשְׁתּוֹלֵל בְּרוּחַ פְּרָצִים
מִתְעַגֵּל
מַמְרִיא כָּל הַדֶּרֶךְ לְמַטָּה
בְּשָׂרוֹ מִכֻסֶּה כִּתְמֶי אַרְגָּמָן
עוֹרְקָיו שְׁחֹרִים
נָח עַל מַצַּע רַקְבּוּבִית
וְאַתָּה תִּסְתַּכֵּל לִי בְּעֵינַיִם
חוּמוֹת וּפְקוּחוֹת

אַחֲרֵי הַסְּתָו
אֶשָּׁאֵר קֵרַחַת מִכָּאן וּמִכָּאן.

מסתור, שיכון 1960 / רות זקצר

בְּגַב עָגֹל נִשְׁעַנּוּ בְּתוֹךְ חֻלִיוֹת בֶּטוֹן שֶׁל
צִנּוֹר בִּיּוּב עַל הָאֲדָמָה,
נֶחְבֵּאנוּ מִן הָאִמָּהוֹת עִם הַמִּסְפָּרִים הַכְּחֻלִּים
שֶׁקָּרְאוּ לָנוּ בִּתְחִנָּה
בּוֹאוּ לֶאֱכֹל, בּוֹאוּ לֶאֱכֹל
בְּעוֹד אָנוּ נִלְחָמִים בַּמַּבָּטִים
מִי יִכָּנַע
מִי יִצְחַק רִאשׁוֹן.

* / רות זקצר

לזכר אבנר אלתר 
אשדות יעקב איחוד
מִי שֶׁרוֹכֵב אַחַר צָהֳרַיִם עַל אוֹפַנָּיו
וְעַל סַלְסִלַּת כִּידוֹנוֹ יוֹשֵׁב יַלְדּוֹ
וְרוּחַ מִזְרָחִית מְלַטֶּפֶת כְּנַף חֻלְצָתוֹ
וּמְנַשֶּׁקֶת רְצוּעַת עוֹרוֹ הֶחָשׂוּף
וְקָנֶה וָגֹמֶא קַדִים בִּמְשׁוּבָה
וּשְׁרַקְרַקִּים יְפֵי כָּנָף מַלְוִים
אוֹתוֹ מִמְּחִילוֹתֵיהֶם בִּגְדַת הַנָּהָר

מַבָּטוֹ יֹאהַב גַּם אֶת בָּתֵּי אוֹיְבָיו מִנֶּגֶד.