שוב דיברתי/ רות גזית-ארגוב

שׁוּב דִּבַּרְתִּי יוֹתֵר מִדַּי.

תָּמִיד אֲנִי מְדַבֶּרֶת יוֹתֵר מִדַּי

עִם מִי שֶׁמְּקַמֵּץ בְּמִלִּים.

בִּשְׁבִיל אִמִּי

אֵין לִי מִלִּים.

הָרוּחַ הַנּוֹשֶׁבֶת בֵּינֵינוּ

עוֹרֶפֶת אֶת רֹאשִׁי

כְּשֶׁאֵינֶנִּי מְדַיֶּקֶת.

הִיא מִתְעַקֶּשֶׁת לְגַהֵץ

אֶת קְפָלַי,

לְהַגִּיד שֶׁאֵין הֶבְדֵּל  בֵּין

קָפוּא לְטָרִי.

"חֻלְצָה שְׁחוֹרָה מִדִּיזֶנְגוֹף

זֶה לֹא כְּמוֹ חֻלְצָה שְׁחוֹרָה מֵאַלֶנְבִּי"

גְּרוֹנִי נִפְרָם,

אֲנִי נִזְקֶקֶת לְכָל הַנְּקֻדּוֹת וְהַפְּסִיקִים

לְהַשְׁחִילָם

בְּקוּף הַמַּחַט.