רַק בְּסוֹף כִּסְלֵו שֶׁל כִּתָּה דָּלֶת רָאִיתִי
שֶׁאַרְנַב הַשְּׁלוּלִית הַגְּדוֹלָה הוּא בְּעֶצֶם מַפַּת בְּרִיטַנְיָה.
יָצָאתִי מֵאֲפֵקָה אֶל הָאַף שֶׁלּוֹ בִּסְקוֹטְלַנְד, הִתְבּוֹסַסְתִּי בִּכְרֵסוֹ הַוֶולְשִׁית כַּאַחַד הַנַּרְקִיסִים
עַד שֹׁרֶשׁ הַזָּנָב אֲשֶׁר עָגַן בְּקַרְדִיף, וְנָשַׁק לְשָׁעַר הַבֶּצֶפֶר.
שָׁם, בְּתֵל בָּרוּךְ, עָמַד בֵּיתָהּ שֶׁל רוּת נַרְקִיס מֵהַכִּתָּה שֶׁלִּי, שֶׁהִתְעַלַּלְתִּי בָּהּ
עַל כִּי נָשְׂאָה אֶת שְׁמִי, הֵטִילָה צֵל עָלוּב עַל מַלְכוּתִי. עָקַרְתִּי לָהּ
אֶת הָרַךְ מִתּוֹךְ הַלֶּחֶם, פִּזַּרְתִּי פֵּירוּרִים שֶׁל קַלְקַר בִּשְׂעָרָהּ
מִבְּלִי שֶׁאִישׁ טָרַח לִבְלֹם אוֹתִי, לֹא הַהוֹרִים, לֹא הַמּוֹרָה.
כְּבִישׁ רִשְׁפּוֹן הַיּוֹם הוּא כְּבִישׁ קָקָ"ל, הַבּוֹגֶנְוִילְיָה
הַלּוֹהֶטֶת מַסְתִּירָה בְִּאָב אֱלוּל אֶת הַמִּרְפֶּסֶת, הָאַרְנָב נִבְלַע בְּאַיָּלוֹן,
וּבֵין אֲפֵקָה שֶׁבַּמַעֲרָב לְתֵל בָּרוּךְ שֶׁבַּמִּזְרָח
כְּבָר אֵין בִּצּוֹת. הַנַּרְקִיסִים הֵם שֵׁם גּוֹפָן
שֶׁצְּבִי, אָבִיהָּ שֶׁל הָרוּתִי הַשְׁנִיָּה, עִצֵּב.
וּכְמוֹ לִבּוֹ הָרַךְ שֶׁל סֶנְדְבִיץ' אֲרוּחַת הָעֶשֶׂר הַגָּנוּב
עוֹד בִּגְרוֹנִי תָּקוּעַ כְּאֵבָהּ.
מזמן לא קראתי כתיבה כל כך אינטליגנטית.
השבמחקהדוברת משתפת את הקורא בקונפליקטים ובחוויות אישיות בבית, בבית הספר, באוניברסיטה, על רקע שינויי הזמן הכלליים.
כמו תשבץ היא רוקמת ושוזרת מעולמה האינטימי ומעולמה הלאומי והתרבותי ועולם הקוראת (במקרה הזה) מוצא גם את הפלח שלו.. נהניתי מאוד לקרוא.
זיוה תודה רבה , שימחת אותי מאד מאד, רות
מחקראסוציאציות, אומץ געגועים לימים שחלפו מלים מעטות שמבטאות כל כך הרבה בכנות
השבמחקראסוציאציות, אומץ געגועים לימים שחלפו מלים מעטות שמבטאות כל כך הרבה בכנות
השבמחק