בית (שם זמני) 1/ נחמה נבון

1

הַיֶּלֶד שֶׁהוֹרָיו עוֹד לֹא הִתְגָּרְשׁוּ אוֹהֵב סוּשִׁי (סַלְמוֹן, גֶּזֶר וְאָבוֹקָדוֹ) זה לא קָשׁוּר לְסוּמוֹ אוֹ לְסָמוּרַאי, אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁלֹשְׁתָּם מוֹצָאָם מִיַּפָּן וּשְׁמוֹתֵיהֶם מַתְחִילִים בָּאוֹת סָמֶךְ.

בְּשָׁבוּעַ הַבָּא חֲנֻכָּה. הָאוֹר בַּבַּיִת הוֹלֵך וּמִתְמָעֵט כַּחֲנֻכִּיָּה עַל פִּי בֵּית שַׁמַּאי וְאֵיךְ נָשִׁיר בָּאנוּ חֹשֶׁךְ לְגָרֵשׁ.

אֲנִי מַנִּיחָה עַל הַגָּז סִיר עִם פַּסְטָה, שֶׁיִּהְיֶה. הַהוֹרִים שׁוּב מִתְגּוֹשְׁשִׁים, "מִי אַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁאַתָּה", "מִי אַתְּ חוֹשֶׁבֶת שֶׁ -", שְׁאֵלוֹת רֶטוֹרִיּוֹת. הַמַּיִם בַּסִּיר מְבַעְבְּעִים. זֶה הַמְּעַט שֶׁסַּבְתָּא יְכוֹלָה לַעֲשׂוֹת. יֹאכְלוּ, יִשְׂבְּעוּ, מַשֶּׁהוּ קָטָן וְטוֹב יִקְרֶה.

אֲנִי מְכַבָּה אֶת הָאֵשׁ, מוֹרִידָה אֶת הַסִּיר וְשָׂמָה עַל הַשַּׁיִש. שׁוֹתֶקֶת. לֹא חָסֵר לִי נוֹשְׂאִים לִשְׁתּוֹק עֲלֵיהֶם. מְסַנֶּנֶת אֶת הַפַּסְטָה, מְמַלְמֶלֶת מַשֶּׁהוּ וְיוֹצֵאת מֵהַבַּיִת. נִכְנֶסֶת לַמְּכוֹנִית. מַקִּישָׁה אֶת הַקּוֹד הַסּוֹדִי, מְנִיעָה וְנוֹסַעַת. זֶה מָה שֶׁקּוֹרֶה יָמִים רַבִּים:

אֲנִי יוֹצֵאת מֵהַבַּיִת שֶׁלָּהֶם, נִכְנֶסֶת לַמְּכוֹנִית, וּמִסְתַּגֶּרֶת בָּהּ, כְּמוֹ הָאוֹת סָמֶךְ, שֶׁמְּסַפְּרִים עָלֶיהָ שֶׁיָּרְדָה לָעוֹלָם, רָאֲתָה מָה קוֹרֶה הִסְתַּגְּרָה.