בית (שם זמני) 3/ נחמה נבון

3

הַיֶּלֶד שֶׁהוֹרָיו הִתְגָּרְשׁוּ נוֹדֵד מִבַּיִת לְבַיִת כְּצִפּוֹר שֶׁנִּפְלְטָה מִלַּהֲקָה. רֹאש הַשָּׁנָה מִתְקָּרֵב וַאֲנִי כִּזְנַב הַדָּג שֶׁמִּשְׁתַּכְשֵׁךְ בְּעַל כָּרְחוֹ בִּמְצִיאוּת חֲדָשָׁה אֲנִי מִזְדַּנֶּבֶת אַחֲרָיו, לוֹקַחַת, מְבִיאָה, בָּאָה, חוֹזֶרֶת, עוֹבֶרֶת מִמַּצָּב לְמַצָּב כְּמוֹ יְלָדִים בְּכִתָּה אָלֶף מִדְּפוּס לִכְתָב. שׁוֹאֶלֶת אֵיךְ בַּבֵּית סֵפֶר? הוּא אוֹמֵר, כֵּיף. – ''יֵשׁ הַרְבֵּה שִׁעוּרִים?'' – ''יוֹתֵר מִדַּי''.

שְׁאֵלוֹת סוֹבְבוֹת כְּמוֹ כּוכְבֵי לֶכֶת, הַרְחֵק מֵהַשֶּׁמֶשׁ הַלּוֹהֵטֵת.

עוֹד שָׁנָה עָבְרָה עַל פָּנֵינוּ.

צִיפָה דַּקָּה מְכָסָה עַל טָעֻיּוֹת תּוֹסְסוֹת. הַכֹּל דַּק כָּל כָּךְ דַּק כְּמוֹ הַיָּרֵחַ שֶׁיִּהְיֶה בְּסוֹף הַשָּׁבוּעַ הַזֶּה, אָלֶף בְּתִשְׁרֵי.

אֲבָל הוּא יָשׁוּב וְיִתְמַלֵּא.

"אַתָּה רוֹצֶה סוּשִׁי?" אֲנִי שׁוֹאֶלֶת. הוּא מֵרִים אֵלַי אֶת הָרֹאשׁ מֵהַמָּסָךְ (שְׁתֵּי שְׁנִיּוֹת וָחֵצִי) וְעוֹנֶה "סַבַּבָּה".

אֲנִי מַזְמִינָה שְׁנֵי רוֹלִים, הָאֹרֶז אִינְסַיְד אָאוּט, כֵּן, עִם סוּמְסוּם.

יֵשׁ לְמָה לְחַכּוֹת:

עוֹד חֲצִי שָׁעָה הַשָּׁלִיחַ יָבוֹא וְיָבִיא אֶת הַבְּשׂוֹרָה. הַטִּיפּ עַל הַשֻּׁלְחָן.