ניתוק/ שרה פרבר

כְּבָר כַּמָּה יָמִים שֶׁאֲנִי לֹא כָּאן.

וְאִי אֶפְשָׁר לָדַעַת אֶת זֶה

וְאִי אֶפְשָׁר לִרְאוֹת.

אֲנִי עוֹשָׂה דְּבָרִים שֶׁעוֹשִׂים אֲנָשִׁים כְּשֶׁהֵם כָּאן. לוֹקַחַת אֶת הַתִּיק וְנוֹעֶלֶת אֶת הַדֶּלֶת, נִזְכֶּרֶת שֶׁשָּׁכַחְתִּי אֶת הַפַּח. יוֹצֵאת לְאָן שֶׁצָּרִיךְ לָצֵאת, מַגִּיעָה לְאָן שֶׁצָּרִיךְ לְהַגִּיעַ, פּוֹגֶשֶׁת מְהַלְּכִים שֶׁנִּרְאִים מַמָּשׁ כָּמוֹנִי וְלוֹבֶשֶׁת מַבָּט שֶׁל

אֲנִי כָּאן. מַמָּשׁ כָּאן.

וְאִי אֶפְשָׁר לָדַעַת אֶת זֶה

וְאִי אֶפְשָׁר לִרְאוֹת.

 

2 תגובות:

  1. אפשר לדעת את זה ואפשר לראות. אם רק נתחיל להקשיב באמת.

    מקסים, תמים ועוקצני עד להכאיב.

    השבמחק
  2. צריך "לעשות" משהו כדי להיראות? צריך לאמר?

    השבמחק