פואם ממשיך לפעום

אֲחֵרִים אוֹמְרִים זוֹ בִּכְלָל לֹא בְּעָיָה וּלְמַעַן הָאֱמֶת אֲנִי מַסְכִּימָה

לָמָה שֶׁלֹּא תִּשְׁלְחִי אֶת הַיָּד הַשְּׁמַנְּמָנָה שֶׁלָּךְ,

שֶׁלָּךְ!

שֶׁהֲרֵי מֵתָה לְהַזִּיעַ בְּחֻמָּה שֶׁל יָד אַחֶרֶת

פָּשׁוּט שִׁלְחִי אוֹתָהּ לְעֶבְרוֹ שֶׁל הָאַחֵר הַבָּא שֶׁאַתְּ רוֹאָה.

יָד נְבוֹכָה שֶׁלִּי, מְלֵאַת הַנְּמָשִׁים -

עֲשִׂי בִּי מַה שֶּׁלֹּא הִצְלַחְתִּי אֲנִי

קְחִי פִּקּוּד וְרוֹמְמִי עַצְמֵךְ

אֵינֵךְ כְּבֵדָה כְּמוֹ שֶׁנִּדְמֶה

פָּתַחְתְּ כְּבָר בַּקְבּוּקִים וְהֵרַמְתְּ מַצִּית וְהִדְלַקְתְּ סִיגַרְיָה בְּחַיַיִּךְ

וְכָל זֶה לֹא עָזַר לִי אֶלָּא מַה שֶׁאֲבַקֵּשׁ מִמֵּךְ עַכְשָׁיו

שֶׁאֶתְחַנֵּן: עֲשִׂי בִּי אֶת הַהַתְחָלָה

רוֹמְמִי עַצְמֵךְ חֲזָקָה וּזְקוּפָה בְּלִי לְהַסֵּס

הַיְשֵׁר אֶל תּוֹךְ הַיָּד הַמּוּשֶׁטֶת מוּלִי וּמְחַכָּה.

לָהּ אֲנִי אוּלַי לֹא

מַפְרִיעַ (וְשֶׁלֹּא תַּעֲבֹד

עַל עַצְמָה, דְּבָרִים

מַפְרִיעִים), אֲבָל אֲנִי

בֶּטַח לֹא עוֹזֵר.

וְלִי? מַה

זֶּה עוֹשֶׂה לִי?

לְמִי?

לָאֵינְתְּחוּשָׁה הַזּוֹ?

לְחַלּוֹן הַזְּכוּכִית, שֶׁמֵּעֵבֶר לוֹ אֲנָשִׁים כַּנִּרְאֶה

מְדַבְּרִים, וְהוּא לֹא שׁוֹמֵעַ? לַהַמְתָּנָה

הָאֵינְסוֹפִית הַזּוֹ, לַשָּׁעוֹן

הַזֶּה הַמְּתַקְתֵּק בְּקֶצֶב

מֵצִיק-מֵעִיק, בִּלְתִי-

נִסְבָּל? לְמִי?

בְּמַסֶּכֶת חֲנֻכָּה

שׁוֹשׁ הַגַּנֶּנֶת אָמְרָה:

"תֵּצְאִי כְּשֶׁאֶתֵּן לָךְ סִימָן"

וְלֹא נָתְנָה

וְלֹא יָצָאתִי

אַף שֶׁיָּדַעְתִּי מָתַי

עַד שֶׁכֻּלָּם צָחֲקוּ

מִגִּיל שָׁלֹש

עַד הַיּוֹם

מְחַכָּה

דפים