* / איתמר זוהר

גַּם הַפַּעַם יַרְכִּינוּ הַפָּנָסִים אֶת רֹאשָׁם
לְאֹרֶךְ רְחוֹב שֶׁלֹּא יֵרָדֵם לְעוֹלָם.
הַכְּאֵב מְהַתֵּל בְּךָ.
רַק שִׁלְשׁוֹם הוּא בָּרַח לְכַמָּה שָׁעוֹת
וְחָשַׁבְתָּ שֶׁזֶּהוּ, הוּא כְּבָר לֹא שַׁיָּךְ לְךָ
אֶלָּא לְאִישׁ אַחֵר שֶׁאוּלַי יַחְלֹף יוֹם אֶחָד עַל פָּנֶיךָ.
כְּשֶׁהוֹשַׁטְתָּ יָד לַתֵּבָה
עוֹד לִפְנֵי שֶׁנִכְנַסְתָּ הַבַּיְתָה
הִרְגַּשְׁתָּ אֵיךְ הִיא רֵיקָה וְקָרָה
וְאֵיךְ שׁוּב חָזְרָה הַדְּקִירָה


קטיפת ירח

"אַבָּא בִּשְׁבִילֵךְ יִקְטֹף אֶת הַיָּרֵחַ"  כָּך אִמִּי,
עַל פָּנֶיהָ צֵל, הֵרַחְתִּי הֵד שׁוֹאֵל
הָאִם אָבִיךְ אוֹהֵב אוֹתָךְ בְּלִי גְּבוּל?
הָאִם אוֹתִי פָּחוֹת?

הִיא הִתְיַצְּבָה מוּלִי בְּכָל כֹּחָהּ כְּמוֹ אָחוֹת, הִכְרִיחָה
אֶת הַמְּבֻגָּרִים לִתְפֹּס עֶמְדָּה, לִשְׁפֹּט בִֵּין הַנִּצּוֹת.
אַבָּא הִסְתַּבֵּךְ מָרָה: רְצוּעַת הַבִּטָחוֹן הָיְתָה צָרָה.
גָּנַבְנוּ זְמַן פְּרָטִי.  בַּמַּרְתֵּף קָרָאנוּ
מִתַּנָ"ךְ עִם תַּחְרִיטֵי דּוֹרֶה,  נִרְגַּשְׁנוּ מִגּוֹגֶן,
מִשַּׁשְׁנוּ אֶת שָׁמָיו הַגּוֹעֲשִׁים שֶׁל קוֹנְסְטֶבְּל.
בַּבַּיִת הַיָּשָׁן בִּבְּלוֹךְ הִכַּרְתִּי אֶת וַאן גּוֹךְ, שָׁמַעְתִּי מִתְפָּעֶמֶת
אֵיךְ חָתַךְ לוֹ אֹזֶן וְשָׁלַח לַאֲהוּבָה.

אָבִי הָיָה מַרְצֶה נִלְהָב עִם הִתְמַחוּת בְּמִלְחֲמוֹת עוֹלָם.
הִטְעַנְתִּי בַּקָּנֶה שְׁלַל קֻשִּׁיּוֹת סַקְרָנִיּוֹת, הִגַּשְׁתִּי לוֹ שׁוֹפָר,  נָתַתִּי לוֹ סֻלָּם.
מְשֻׁכְלֶלֶת בִּמְיֻחָד הָיְתָה הַקְּנוּנְיָה שֶׁל שְׁעַת הָאֹכֶל: "קְחוּ מֵהַפִּירֶה"
בָּלְמָה אִמִּי אֶת סְטָלִין שֶׁחָצָה כְּבָר אֶת הַשְּׁפְּרֶה בַּדֶּרֶךְ לְכִתּוּר בֶּרְלִין,
"אֵיךְ יָצָא הַשְּׁנִיצֶל"? קִרְקְעָה אֶת בְּנוֹת הַבְּרִית עַל סַף פְּלִישָׁה לְנוֹרְמַנְדִי.
יוֹתֵר מֵאַרְבָּעִים שָׁנָה תָּעִינוּ יַחַד בַּמִּדְבָּר.
אָכַלְנוּ עוֹף מֻקְדָּח, שׁוֹתוֹת מֵהָאַגָּם הַמַּר,
בַּיּוֹם רָתְחָה הָאֲדָמָה תַּחַת רַגְלֵינוּ הַפְּצוּעוֹת,
בַּלַּיְלָה הָיָה קַר.


בִּתִּי, אָמַר לִי אַבָּא בְּלֵילוֹ הָאַחֲרוֹן,
בִּתִּי, אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ עַד כְּלוֹת. 
" בִּשְׁבִילֵךְ קָטַף אֶת הַיָּרֵחַ "
נֶאֱנַחַת אִמָּא מוּל רָקִיעַ רֵיק
בּוֹ נִבְלָעוֹת בְּשֶׁקֶט שְׁתֵּי הַשְּׁאֵלוֹת.

גיאוגרפיה

רַק בְּסוֹף כִּסְלֵו שֶׁל כִּתָּה דָּלֶת רָאִיתִי
שֶׁאַרְנַב הַשְּׁלוּלִית הַגְּדוֹלָה הוּא בְּעֶצֶם מַפַּת בְּרִיטַנְיָה.
יָצָאתִי מֵאֲפֵקָה אֶל הָאַף שֶׁלּוֹ בִּסְקוֹטְלַנְד, הִתְבּוֹסַסְתִּי בִּכְרֵסוֹ הַוֶולְשִׁית כַּאַחַד הַנַּרְקִיסִים
עַד שֹׁרֶשׁ הַזָּנָב אֲשֶׁר עָגַן בְּקַרְדִיף, וְנָשַׁק לְשָׁעַר הַבֶּצֶפֶר.
שָׁם, בְּתֵל בָּרוּךְ, עָמַד בֵּיתָהּ שֶׁל רוּת נַרְקִיס מֵהַכִּתָּה שֶׁלִּי, שֶׁהִתְעַלַּלְתִּי בָּהּ
עַל כִּי נָשְׂאָה אֶת שְׁמִי, הֵטִילָה צֵל עָלוּב עַל מַלְכוּתִי. עָקַרְתִּי לָהּ
אֶת הָרַךְ מִתּוֹךְ הַלֶּחֶם, פִּזַּרְתִּי פֵּירוּרִים שֶׁל קַלְקַר בִּשְׂעָרָהּ
מִבְּלִי שֶׁאִישׁ טָרַח לִבְלֹם אוֹתִי, לֹא הַהוֹרִים, לֹא הַמּוֹרָה.

כְּבִישׁ רִשְׁפּוֹן הַיּוֹם הוּא כְּבִישׁ קָקָ"ל, הַבּוֹגֶנְוִילְיָה
הַלּוֹהֶטֶת מַסְתִּירָה בְִּאָב אֱלוּל אֶת הַמִּרְפֶּסֶת, הָאַרְנָב נִבְלַע בְּאַיָּלוֹן,
וּבֵין אֲפֵקָה שֶׁבַּמַעֲרָב לְתֵל בָּרוּךְ שֶׁבַּמִּזְרָח
כְּבָר אֵין בִּצּוֹת. הַנַּרְקִיסִים הֵם שֵׁם גּוֹפָן
שֶׁצְּבִי, אָבִיהָּ שֶׁל הָרוּתִי הַשְׁנִיָּה, עִצֵּב.
וּכְמוֹ לִבּוֹ הָרַךְ שֶׁל סֶנְדְבִיץ' אֲרוּחַת הָעֶשֶׂר הַגָּנוּב
עוֹד בִּגְרוֹנִי תָּקוּעַ כְּאֵבָהּ.